04/11/2026
תפנית בבג"ץ אדמות הכנסייה: השופטים רצו לעזור לחוכרים. העותרים ציפו למשהו אחר.
ביום רביעי שעבר ישבתי באולם בית המשפט העליון בירושלים, בדיון שחיכינו לו כשנה וחצי.
מולי ישבו שלושה שופטי בג"ץ. מצד אחד נציגי החוכרים שעתרו נגד קק"ל, ומולם נציגי קק"ל.
במשך תקופה ארוכה תלו רבים מהחוכרים תקוות בפתרון שיגיע באמצעות חקיקה.
כשהתברר שהמסלול הזה לא ריאלי הופנו התקוות לבית המשפט העליון.
העותרים ביקשו שבג"ץ יחייב את קק"ל לפעול להארכת החכירה, מתוך ציפייה שניתן יהיה להשיג תנאים נוחים במיוחד, ללא צורך להגיע להסכמות עם אקסטל.
ואז הגיעה התפנית.
השופטים גילו עניין רב במצוקתם של החוכרים ובעתידם. היה ברור שהם מבקשים לקדם פתרון מעשי ולא להשאיר מאות משפחות בחוסר ודאות.
אבל דווקא את ההנחות שעליהן התבססה העתירה הם העמידו בסימן שאלה.
האם קיימת חובה של קק"ל להאריך עכשיו את החכירה? האם אפשר להניח שההארכה תהיה כמעט בחינם? האם ניתן להתעלם מזכויותיה של אקסטל, שרכשה את הקרקע במאות מיליוני שקלים?
בסופו של הדיון, העותרים לא קיבלו את הסעד שביקשו. אבל החוכרים בהחלט קיבלו משהו חשוב: כיוון מעשי לקידום פתרון.
בית המשפט עודד את קק"ל ואקסטל לחדש את המשא ומתן ביניהן בלוח זמנים מזורז, לבחון את האפשרויות השונות ולנסות להגיע להסכמות שייטיבו עם החוכרים.
יש כאן, בעיניי, מסר שאסור להחמיץ.
במשך תקופה ארוכה הוצגה אקסטל כמי שעומדת בדרכם של החוכרים אל הפתרון.
והנה, דווקא בית המשפט, שהעותרים תלו בו את תקוותיהם, כיוון את הצדדים לחפש את הפתרון באמצעות הידברות עם אקסטל.
אקסטל כבר מציעה לחוכרים מסלול לקבלת בעלות מלאה, לצד קידום התחדשות עירונית. אולי כעת יתווספו גם שיפורים להסכמות שבין הצדדים.
יצאתי מאולם בית המשפט עם מסקנה ברורה:
הישועה שהחוכרים קיוו לקבל מבג"ץ לא הגיעה בצורת פסק דין המחייב את קק"ל להאריך את החכירה. היא הגיעה בדמות הכוונה לחזור למשא ומתן.
אולי הגיע הזמן להפסיק לראות בהסכמה עם בעלת הקרקע ויתור, ולהתחיל לבחון אותה כהזדמנות.
הזדמנות לבעלות מלאה, לוודאות ולהתחדשות עירונית.
כי בסופו של דבר, מה שחשוב אינו מי צדק במאבק — אלא איזה פתרון ישרת באמת את עתיד החוכרים.